וולפגנג ריית'רמן
 | |
| לידה |
26 ביוני 1909 מינכן, ממלכת בוואריה, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
22 במאי 1985 (בגיל 75) ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | וולפגנג ריית'רמן |
| לאום | גרמני-אמריקאי |
| מקום לימודים |
קולג' פסדינה סיטי בית הספר לאמנות שונארד |
| תקופת הפעילות | 1933–1981 (כ־48 שנים) |
| תחום יצירה | אנימטור, במאי, מפיק |
| הושפע על ידי | נורם פרגוסון |
| פרסים והוקרה |
צלב התעופה המצוינת פרס וינזור מקיי (1983) אגדת דיסני (1989) |
| בת זוג | ג'ייני מארי מקמילן (1946) |
| צאצאים | 3; כולל ברוס ריית'רמן |
וולפגנג, הידוע גם בשם וולי, ריית'רמן (באנגלית: Wolfgang, Woolie, Reitherman; 26 ביוני 1909 – 22 במאי 1985) היה אנימטור, במאי ומפיק גרמני-אמריקאי שעבד בוולט דיסני הפקות וידוע כאחד מתשעת הזקנים של דיסני. הוא שימש כדמות מפתח בדיסני במהלך שנות ה-60 וה-70, תקופת מעבר שראתה את מותו של וולט דיסני ב-1966, כאשר הוא שימש כבמאי ו/או מפיק בשמונה סרטי הנפשה רצופים של דיסני מ"101 כלבים דלמטיים" (1961) עד "השועל והכלבלב" (1981).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ריית'רמן נולד במינכן, הקיסרות הגרמנית, אך משפחתו עברה לאמריקה כשהיה ילד. לאחר שלמד בקולג' פסדינה סיטי ועבד לזמן קצר כשרטט בדאגלס איירקראפט קומפני, חזר ריית'רמן ללימודים בבית הספר לאמנות שונארד, וסיים את לימודיו בשנת 1933.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שלמד בבית הספר לאמנות שונארד, ציוריו משכו את תשומת לבו של פיליפ ל. דייק, מדריך ציור וצביעה. מורשם מיצירות האמנות שלו, דייק הראה אותם לדיסני, שאליה הוזמן ריית'רמן לסטודיו. בתחילה הוא רצה לעבוד כצַבָּע צבעי מים, אבל וולט דיסני הציע שהוא צריך להיות אנימטור.[1] ריית'רמן התקבל לעבודה בוולט דיסני הפקות ב-21 במאי 1933,[2] והפרויקט הראשון שלו היה עבודה כאנימטור בסרט המצויר "ארנבונים קטנים ומצחיקים" מסדרת "סימפוניות טיפשיות". ריית'רמן המשיך לעבוד על מספר סרטי דיסני קצרים, כולל "קונצרט הלהקה", "ארץ המוזיקה" ו"אלמר הפיל". הוא הנפיש את העבד במראת הקסם בסרט "שלגיה ושבעת הגמדים". עבודותיו הבאות היו הנפשת מונסטרו ב"פינוקיו", קרב השיא של הדינוזאורים ברצף של "פולחן האביב" מאת איגור סטרווינסקי בסרט "פנטסיה" וכמה סצנות של טימותי העכבר בסרט "דמבו".
בשנת 1942 עזב ריית'רמן את אולפני דיסני כדי לשרת במלחמת העולם השנייה עבור חיל האוויר של ארצות הברית, וזכה בצלב התעופה המצוינת לאחר שירותו באפריקה, סין, הודו ודרום האוקיינוס השקט. הוא שוחרר בפברואר 1946, לאחר שזכה לדרגת מייג'ור גנרל. ריית'רמן הצטרף שוב לאולפן באפריל 1947, כאשר הנפיש את מרדף הפרש חסר הראש בקטע "האגדה על סליפי הולו" שבסרט "הרפתקאות איכבוד ומר טוד".
בערך באותה תקופה, הוא טען שהוא היה גורם מרכזי בעזרה לוולט דיסני להתחייב להפקת "סינדרלה". "כשהסתכלתי על לוחות תכנון לא מעובדים", נזכר ריית'רמן, "פשוט נכנסתי למשרד שלו, מה שעשיתי לעיתים רחוקות, ואמרתי, 'אלוהים, זה נראה נהדר. אנחנו חייבים לעשות את זה'. אולי זה היה דחיפה קטנה לומר, 'היי, בוא נצא לדרך שוב ובוא נעשה סרט באורך מלא". ב"סינדרלה", הוא היה האנימטור הבימוי של הרצף שבו ז'אק וגאס דוחפים ומושכים בעמל רב את המפתח במעלה המדרגות לסינדרלה. ב"עליסה בארץ הפלאות", הוא הנפיש את הסצנה שבה ביתו של הארנב הלבן נהרס על ידי אליס המוגדלת. ב"פיטר פן", הוא הנפיש את הסצנה של קפטן הוק המנסה להימלט מהתנין. בסרט "היפהפייה והיחפן", ריית'רמן הנפיש את רצף קרב הכלבים בסמטה ואת המאבק של היחפן עם העכברוש בחדר הילדים.
בשלהי שנות ה-50, ריית'רמן שימש כמנהל הרצף של קרב השיא בין הנסיך פיליפ ומליפיסנט בתור דרקון בסרט "היפהפייה הנרדמת", וביים את רצף "נביחת בין-ערביים" עבור "101 כלבים דלמטיים". החל מ"החרב באבן", הוא הפך לבמאי הבלעדי הראשון של סרט הנפשה באורך מלא של דיסני, מה שהיה בניגוד למספר במאים על סרטי הנפשה קודמים. האנימטור וורד קימבל טען שזה בגלל תאימות העבודה של ריית'רמן ונכונותו לקבל כל פרויקט "עם חיוך". האנימטור בוב קרלסון הצהיר שדיסני בטח בקבלת ההחלטות של ריית'רמן לפני שהתחיל בפרויקט קולנועי. ריית'רמן המשיך לביים את "ספר הג'ונגל", "חתולים בצמרת", "רובין הוד" ו"הרפתקאות ברנרד וביאנקה".[2] בנוסף, הוא ביים כמה סרטי הנפשה קצרים כמו "גוליית השני" ושני הסרטים הקצרים הראשונים של פו הדוב, "פו הדוב ועץ הדבש" ו"פו הדב ביום סגריר", שזכה בפרס האוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר.
בזמן שביים את "ספר הג'ונגל", ריית'רמן עקב אחר הנוהל לשמור על עלויות הייצור נמוכות, שבו הוא נזכר שדיסני יעץ לו "להוריד את העלויות כי [סרטים מצוירים באורך מלא] הולכים לתמחר את עצמם מהעסק". במהלך כהונתו, הוא השתמש לעיתים קרובות בהנפשה "ממוחזרת" או מוגבלת מיצירות קודמות, ככל הנראה משום שזו הייתה שיטה בטוחה יותר למוצר איכותי, אם כי היא למעשה הייתה עתירת עבודה,[3] לא בגלל שהיא כביכול זולה יותר.[4][5] השימוש של ריית'רמן בהנפשה ממוחזרת התגלה כשנוי במחלוקת בתוך האולפן, שכן האנימטור מילט קאהל שנא את השיטה: "אני מתעב את השימוש - זה פשוט שובר את ליבי לראות הנפשה מ"שלגיה" בשימוש ב"הרפתקאות ברנרד וביאנקה". זה הורג אותי, וזה פשוט מביך אותי עד כדי דמעות".[6] שימו לב שזה דומה, אבל לא זהה, לרוטוסקופינג.
לאחר "הרפתקאות ברנרד וביאנקה", תחילה הוא היה אמור לביים את "השועל והכלבלב",[7] אך בעקבות סכסוכים יצירתיים עם הבמאי המשותף ארט סטיבנס, הוא הוצא מהפרויקט. מאוחר יותר עבר ריית'רמן לכמה פרויקטים הנפשה לא מפותחים כמו "Catfish Bend" המבוסס על סדרת הספרים מאת בן לוסיאן בורמאן, ו-"Musicana", פרויקט המשך לסרט "פנטסיה" אותו פיתח יחד עם האמן מל שו.[8] בשנת 1980 הוא פיתח עיבוד לספר הילדים "המטאטא הקטן" מאת מארי סטיוארט, אך העבודה הופסקה עקב רצונו של האולפן לסרטים שאפתניים כמו "הקדירה השחורה".[9] בשנת 1983, ריית'רמן קיבל את פרס וינזור מקיי, פרס המוענק עבור תרומה לתחום ההנפשה, כאשר לאחר שלוש שנים, בשנת 1986, הוא פרש.
חייו האישיים ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו מחיל האוויר, הוא התחתן עם ג'ייני מארי מקמילן בנובמבר 1946. כל שלושת הבנים של ריית'רמן - ברוס, ריצ'רד ורוברט - סיפקו קולות לדמויות של דיסני, כולל מוגלי ב"ספר הג'ונגל", כריסטופר רובין ב"פו הדוב ועץ הדבש" וארתור ב"החרב באבן".
ב-22 במאי 1985, בהיותו בן 75, ריית'רמן נהרג בעקבות תאונת דרכים בסמוך לביתו בברבנק, קליפורניה. לאחר מותו, בשנת 1989, ריית'רמן הוכר כ"אגדת דיסני" יחד עם שאר הזקנים של דיסני ואב אייוורקס.[10][11]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולפגנג ריית'רמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
וולפגנג ריית'רמן, באתר AllMovie (באנגלית)
וולפגנג ריית'רמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Champlin Jr., Charles (10 באוגוסט 1981). "The Disney Days of Reitherman". Los Angeles Times. Part VI, p. 4 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) תבנית:Open access - ^ 1 2 Berge, John (2016). "De lystige skurkene I Sherwood-skogen". Donald Duck & Co. De komplette årgangene – 1974 del IV (בנורווגית). Oslo: Egmont Kids Media Nordic. p. 6. ISBN 978-82-429-5379-7.
- ^ MacQuarrie, Jim (2 ביוני 2015). "The Real Truth About Disney's "Recycled Animation"". Medium. נבדק ב-30 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Visser, Nick (15 במאי 2015). "Apparently Disney Used To Recycle Animation Scenes, And It's Blowing Our Minds". The Huffington Post. נבדק ב-30 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Coggan, Devan (15 במאי 2015). "See Just How Often Disney Recycled Animation". Time. נבדק ב-30 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Milt Kahl". MichaelBarrier.com (ראיון). Interviewed by Michael Barrier and Milton Gray. 30 במרץ 2011. נבדק ב-25 בספטמבר 2018.
{{cite interview}}: (עזרה) - ^ Harmetz, Aljean (27 ביולי 1978). "Disney Incubating New Artists". The New York Times. p. C13. נבדק ב-26 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Warga, Wayne (26 באוקטובר 1980). "Disney Films: Chasing the Changing Times". Los Angeles Times. Calendar, pp. 1, 36, 37. נבדק ב-26 במאי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) תבנית:Open access - ^ Hill, Jim (17 בינואר 2018). "Where Disney failed, Studio Ponoc succeeds with its debut animated feature, "Mary and the Witch's Flower"". The Huffington Post. נבדק ב-26 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Wolfgang Reitherman". D23. נבדק ב-21 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Folkart, Burt (24 במאי 1985). "Wolfgang Reitherman, 75: Disney Animator Dies in Car Crash". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-30 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה)
